באחת מתקופותי הסטודנטיאליות (היו כמה כאלה), עבדתי לפרנסתי בחנות ספרים של רשת "סטימצקי" בתל-אביב. אחר-צהריים אביבי אחד, נכנס לחנות בחור צעיר. הוא ניגש לעברי בצעד מהוסס ושאל בלחש: "כבר קיבלתם את 'יופיו של האיכס'?" שם הספר לא צילצל לי בפעמון, אבל החפשנית (עיין שורש ח.פ.ש) שבתוכי, נעורה. "מי כתב את הספר?" יריתי לעברו. הבחור הנהן בראשו לשלילה ולקח צעד אחורה כמי שנכשל במבחן גורלי במיוחד (אז עוד נהגתי לירות מהמותן ולכל הכיוונים). "על מה הספר?" לא הרפיתי. הבחור הביט בי, בלע את רוקו ואמר בשקט "על ג'וקים". את הספר לא הצלחתי לאתר עבורו אבל הביטוי "יופיו של האיכס" נכנס לפנתיאון משפטי המפתח שלי ושל חברתי "ת" ואנו משתמשות בו מעת לעת כשחיוך "זר לא יבין זאת" שזור על שפתותינו.
ומה מביא אותי לשתף אתכם בפיסת הנוסטלגיה הזו? כפי שכבר קבע מאיר שלו, הדבר היה ככה:
לפני שבועות מספר נרשמתי לקורס ב"מרכז הספר והספריות בישראל", "ניהול מידע מתקדם באמצעות RSS" שמו. מורנו, יגאל חמיש נוהג לחלק את דברי ימי האנושות לשניים - החיים שלפני המצאת ה- RSS ואלה שאחריו. בזה אחר זה רוססתי בעשרות פלטפורמות שיתוף, מאות בלוגים, אלפי ערוצי RSS, מליוני פידים ו... גוגל-רידר אחד (איזה יופי!) נפלתי מהכיסא בהתרגשות עם גילויו של כל פיצ'ר חדש עד שבסוף כבר נותרתי שם, על הרצפה (איזה יופי?) ומעמדת הנומך הזו גם הבנתי מדוע סרגי ולארי (עיין ערך "גוגל") מיליארדרים (איזה יופי להם!).
השליטה במידע הפכה שטוחה, נאמר לי. אין יותר היררכיה, עבר זמנם של מומחים יחידי סגולה, תם עידן עורכי התכנים הכל יכולים. היום כ-ל-א-ח-ד יכול לפרסם את הגיגיו בראש חוצות. היום כ-ו-ל-ם מומחים. זה פחות או יותר היה השלב בו כל היופי הזה התחיל להרגיש קצת איכס.
אבל זה לא נגמר בזה. מורנו המסור שעט קדימה ללא לאות - "אי-אפשר רק לקחת, צריך גם לתת, להפגין נוכחות, לשתף ולעקוב. אי-אפשר להיות סוציומטים ברשת" (תסלחו לי על ההערה -הפולנית, אבל, זה לא יפה להגיד דברים כאלה על סוציומטים).
וכעת, כמטלה בשלהי הקורס, התבקשתי לפתוח בלוג, להפיץ רשמי לרוח, להיות אחת מאותם נוכחים סדרתיים, מומחים חתרניים, ממזרים שהפכו מלכים. אז הנה לפניכם פוסט הביכורים שלי, מוקדש כולו לפער שבין היופי לאיכס.
כעת, לקראת סיום, נותרה עוד סוגיה אחת לא מענה. איך לעזאזל קשורים הג'וקים לכל הסיפור הזה? מופרך ככל שישמע לכם הדבר, חשבתי לעצמי כי דווקא יצורים מעוררי דחיה אלה, עשויים לסייע לי לגשר על הפער.
הג'וקים מגעילים למדי, אך בעלי כושר הישרדות מדהים. הם מסוגלים לחיות בביבים, ללא מזון, עמידים לקרינה רדיואקטיבית ויש סיכוי טוב שישרדו בגלקסיה הרבה אחרינו. כשאני עוצרת לרגע לחשוב על זה, נראה לי שהתיאור הזה עונה לפרופיל של עולם המידע.
נ.ב.,
(1) למי שג'וקים עושים לו את זה:
(2) דוגמה למקרה בו הקביעה שהיום "כ-ו-ל-ם מומחים" לא תמיד מוצלחת:
כיף לקרוא: פוסט מעולה, משעשע ומחכים...תודה!
השבמחקהסרטון...ענק!
בהצלחה
לבלוגרית החדשה,
השבמחקבתור מידענית (ג'וקאית?) אני מאחלת לך חיים מצויינים בקומפוסט שלנו!
נהדר!
השבמחקהוצאת את יופיו של האיכס במלוא העוצמה.
פעם שאלתי חבר שכותב וכותב....ותמיד אני אוהבת לקרוא את משפטיו, איך זה "יוצא" כך, כל-כך נוגע וברור. "אני כותב כמו שאני חושב ומדבר". ממש כך הרגשתי עם כתיבתך. ומאחר ואני מכירה אותך, אז כשקראתי שמעתי אותך מדברת את הכתוב. מאוד נהנתי.תודה.